כל אדם הוא שיר ומנגינה עם קצב טבעי שמאפיין את התנהלותו בעולם.
אדם שלם, הינו אדם המאפשר לשיר שלו להתנגן בטבעיות ובאוטנטיות.
וכמו במוזיקה, כך גם באנושיות, לכל הסגנונות יש מקום.
כאשר מבצע השיר מנגיש את הביצוע "מהבטן", מתכוון לכל מילה ומדייק בנימי המנגינה אנחנו מתרגשים מהביצוע.
לא כל שיר מתאים לכל סיטואציה ולא כל סגנון מתחבר לכל אדם, אך יש מקום לכווולם בתיבת הנגינה הווירטואלית של העולם.
מציאות החיים משפיעה מאוד על האופן בו אנחנו, בני האדם, "שרים את השיר שלנו" בעולם.
העולם החדש ותהליכי הגלובליזציה, יוצרים מציאות חיים חדשה, כזו שמשפיעה וגורמת לנו לסטות לעיתים מהמקצבים אליהם היינו מורגלים. נוצרת תחושה של חוסר הרמוניה, זיופים ומנגינות שצורמות לנו באוזניים.
המציאות המשתנה הזו מצריכה כיול מחדש "fine tuning" והתאמת הביצוע של השיר שלנו באופן שלא יצרום לנו או לאחרים באוזניים.
חשוב שנזכור שכיול מחדש מתחיל מבפנים (Inside) ורק אח"כ יוצא החוצה (ממש כמו שהשיר נולד..)
כשמדברים על כיול, אין הכוונה למחיקה של הקצב שלנו והמנגינה הבסיסית הזו, איתה הגענו לעולם, אלא מדובר בתהליך הזכרות בבסיס, בתווים, במילים ובקצב, שנובעים מבפנים ורק משם לדייק ולהתחיל את מלאכת ההתאמה למציאות החדשה.
אפשר להתחדש בשילובים מעניינים ולגוון ולהוסיף או לשנות קצת מילים. אפשר מתוך בחירה להגביר או להנמיך את הטמפו.
אך כששוכחים שזו הכוונה, ובטעות חושבים שכיול מחדש הינו מחיקת המקור אז האדם מתרחק מעצמו, ממהותו ומייחודיותו ואט אט כבה הניצוץ בעיניים...
יש מקום לכל הסגנונות והמקצבים גם בתיבת המנגינה הווירטואלית של החיים!
חדשנות והתאמה לעולם חדש נחוצה ונדרשת והיא אפשרית בדרכים יצירתיות ומגוונות, גם בלי לוותר על היותנו קרובים לעצמנו ומקשיבים לקצב פעימות הלב.
אז מה אתם אומרים, מתאים לפאווארוטי לשיר בקצב ההיפהופ?
Comments